עו"ד איתי ליבנהתביעות לשון הרע שנדחו, למה זה קורה ומה בודקים מראש
מדריך לפי סעיפי החוק: מתי הדברים אינם לשון הרע, אילו הגנות הנתבע יעלה, ומה כדאי לבדוק לפני שמגישים תביעת דיבה.
לחיצה על סעיף קופצת אליו ישירות.
תביעות לשון הרע שנדחו, למה בתי המשפט דוחים תביעות דיבה?
כי תביעת לשון הרע נבחנת בשלושה שלבים, הגדרה, פרסום והגנות, ובכל אחד מהם היא יכולה ליפול. בשניים הראשונים הנטל על התובע, בשלישי על הנתבע.
מי שנפגע מפרסום מגיע לתביעה כמעט תמיד מהמקום הרגשי, וזה מובן לגמרי. הדברים כואבים, הם מסתובבים ברשת או בין אנשים שמכירים אותו, והוא רוצה שמישהו יגיד בקול שהם לא בסדר. אבל בית המשפט לא מודד כמה הדברים פגעו. הוא שואל שאלות משפטיות מוגדרות, לפי הסדר שקבע חוק איסור לשון הרע משנת 1965, שמשמש את בתי המשפט כבר יותר מ-60 שנים, ותביעה שלא נבנתה סביב השאלות האלה יכולה להידחות גם כשהפגיעה אמיתית לגמרי.
סעיף 7 לחוק קובע שפרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר מלבד הנפגע הוא עוולה אזרחית. מכאן נגזרים שני הרכיבים שהתובע צריך להוכיח. הראשון, שהדברים עונים להגדרה של לשון הרע. השני, שהם אכן פורסמו, כלומר הגיעו או עשויים היו להגיע לאדם נוסף. רק אחרי שהתובע עבר את שני אלה מגיע תורו של הנתבע, והוא יכול להתגונן באחת ההגנות שבפרק ג' לחוק.
המשמעות המעשית היא שתביעה יכולה ליפול בשלוש נקודות שונות לגמרי, ולכל אחת יש פתרון אחר. כשקוראים תביעות לשון הרע שנדחו, רואים שכל אחת נפלה בנקודה משלה. תביעה שנופלת כי הדברים אינם לשון הרע לא תינצל מתיעוד טוב יותר. תביעה שנופלת כי לא הוכח פרסום לא תינצל מהסבר משכנע על עוצמת הפגיעה. ותביעה שנופלת על הגנת אמת דיברתי לא תינצל משום טענה, אם הדברים אכן היו נכונים והיה בהם עניין ציבורי. לכן הבדיקה שלפני הגשה צריכה לעבור על שלושתם, אחד אחד.
כשהדברים שפורסמו אינם לשון הרע לפי החוק
סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזות אותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות שמיוחסים לו, לפגוע בו במשרתו, בעסקו או במקצועו, או לבזות אותו בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו. דבר שאינו נכנס לאחת הקטגוריות האלה אינו לשון הרע ואינו עילה לתביעת דיבה, גם כשהוא לא נעים.
כאן נופלות חלק מתביעות לשון הרע שנדחו, אלה שבהן הפגיעה הייתה בעיקר בכבוד ולא בשם הטוב. עלבון גס, צעקה בוויכוח או ביקורת חריפה על שירות לא בהכרח עומדים בהגדרה. ההבחנה אינה בעוצמת המילים אלא בתוכן שלהן: האם הן מייחסות לאדם מעשה או תכונה שמבזים אותו בעיני אחרים, או שהן בעיקר ביטוי של כעס.
בית המשפט בוחן את המשמעות של הדברים כפי שקורא רגיל היה מבין אותם, בהקשר המלא שבו הופיעו, ולא לפי מה שהנפגע הרגיש כשקרא אותם. משפט שנשמע קשה כשהוא נתלש מפוסט ארוך יכול להיקרא אחרת לגמרי כשמסתכלים על הפוסט כולו, על התגובות שקדמו לו ועל הוויכוח שבתוכו נכתב. מי שמגיש תביעה עם צילום של משפט בודד מזמין את הנתבע להציג את ההקשר, ולעיתים ההקשר הוא שמכריע.
מנגד, סעיף 3 לחוק סוגר פתח שנתבעים מנסים לפעמים להשתמש בו. אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במפורש או רק משתמעת מהפרסום או מנסיבות חיצוניות, וגם ההתייחסות לנפגע יכולה להיות משתמעת. כלומר הטענה "לא כתבתי את השם שלו" אינה מספיקה, אם מי שקרא הבין בדיוק על מי מדובר. ועוד נקודה שכדאי להכיר: לפי סעיף 1 "אדם" הוא גם תאגיד, ולכן גם חברה או עסק יכולים לתבוע על פרסום שפוגע בהם, לא רק אדם פרטי.
לא הוכח שהדברים הגיעו לאדם נוסף
לשון הרע שנאמרה רק לנפגע עצמו, ביחידות, אינה עוולה אזרחית. החוק דורש פרסום לאדם נוסף, והתובע הוא שצריך להוכיח אותו. כשאין ראיה שמישהו אחר קרא או שמע את הדברים, התביעה נדחית עוד לפני שמגיעים להגנות בתביעת לשון הרע.
סעיף 2 לחוק מגדיר פרסום באופן רחב. הוא יכול להיות בעל פה, בכתב, בדפוס, בציור, בתנועה או בכל אמצעי אחר. רואים בדברים פרסום אם הם היו מיועדים לאדם אחר מלבד הנפגע והגיעו אליו, או אם הם היו בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם אחר. ההבדל בין שני המסלולים חשוב. הודעה פרטית שנשלחה רק לכם, ושאיש מלבדכם לא ראה, אינה מקימה עילה לתביעת דיבה. אותה הודעה בדיוק בקבוצה של שכנים, של הורים או של עמיתים לעבודה כבר היא פרסום.
ברשת הבעיה היא כמעט תמיד של ראיות ולא של דין. פוסט נמחק, תגובה נערכה, סטורי נעלם אחרי 24 שעות, ופתאום מה שהיה ברור לכולם קשה להוכחה. מי שמגיע לעורך דין עם זיכרון של מה שנכתב, בלי צילום ובלי תאריך, נכנס לתביעה בעמדה חלשה. ההגנה הטובה ביותר מפני דחייה בשלב הזה היא תיעוד שנעשה בזמן אמת.
איך נראה תיעוד של פרסום פוגעני לפני תביעה
סרטון קצר שממחיש את השלב שבו התיק נבנה באמת: צילומי המסך מודפסים, מסודרים, ותאריך הפרסום מסומן על כל אחד מהם.
זה החלק הפחות דרמטי בתביעת לשון הרע, ובתביעות לשון הרע שנדחו בשלב הפרסום הוא בדיוק מה שחסר. כשכל צילום נושא תאריך, שם מפרסם וכתובת, ולצידו רשימה של מי ראה את הדברים, השאלה אם היה פרסום פשוט יורדת מהשולחן, והדיון עובר לשאלות שבאמת שנויות במחלוקת.
עו"ד רציני מביא את התוצאה הטובה ביותר !! לקחת בעיניים עצומות!
האדם הכי מקצועי ונחמד שפגשתי טיפל ברמה הכי גבוהה שיש עם רמת שירות מהטובות שפגשתי ברור לאמליץ בחום למכרים
אם אתם מחפשים עורך דין מקצועי, יסודי ונחוש בתחום לשון הרע, אני ממליצה בחום על עו"ד איתי ליבנה. הוא ליווה אותי במסירות, נלחם עבורי ונתן את כולו לטובת הצלחת התיק. הרגשתי שיש על מי לסמוך.
הגנת אמת דיברתי, ולמה אמת לבדה לא מספיקה
סעיף 14 לחוק קובע שזו הגנה טובה אם הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי. שני התנאים נדרשים יחד. אמת שאין בפרסומה עניין ציבורי אינה מגינה על המפרסם, ועניין ציבורי בלי אמת אינו מגן עליו לפי הסעיף הזה.
זו אחת ההגנות בתביעת לשון הרע שבגללן תביעות רבות לא היו צריכות להיות מוגשות מלכתחילה. אם הדברים שפורסמו נכונים בעיקרם, והם נוגעים לעניין שהציבור רשאי לדעת עליו, הנתבע יבקש להוכיח את שניהם, ואם יצליח התביעה תידחה. חשוב להבין שההגנה לא נשללת רק משום שפרט אחד לא הוכח. החוק עצמו קובע שההגנה לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. כלומר טעות בתאריך או בסכום, כשעיקר הדברים נכון, לא תציל את התביעה.
מנגד, תנאי העניין הציבורי מגן על תחום הפרטיות. גם דבר נכון לגמרי, אם אין לציבור עניין בו, אינו מוגן לפי סעיף 14. ההכרעה אם יש עניין ציבורי נעשית לפי הנסיבות של כל מקרה, ולכן היא לא נקבעת מראש לפי סוג הפרסום. מי שרוצה להבין את ההגנה לעומק יכול לקרוא על הגנת אמת דיברתי בויקיפדיה, וכדאי לקרוא גם את נוסח החוק המלא באתר נבו.
השאלה הכנה שכדאי לשאול לפני שמגישים היא פשוטה וקשה: אם הצד השני יביא את כל מה שיש לו, האם הוא יוכל להראות שעיקר הדברים נכון? אם התשובה היא כן, או אפילו אולי, התביעה בסיכון ממשי, והמיקוד צריך לעבור למה שבאמת לא נכון בפרסום ולשאלה אם היה בו עניין ציבורי.
הגנת תום לב, ומתי היא נשללת
סעיף 15 לחוק מגן על מי שפרסם בתום לב באחת הנסיבות שהוא מונה. ההגנה אינה כללית. היא חלה רק בנסיבות האלה, וסעיף 16 קובע מתי מניחים שהפרסום היה בתום לב ומתי מניחים את ההפך.
בין הנסיבות שהחוק מונה: כשהיחסים בין המפרסם לבין מי שקיבל את הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם; כשהפרסום נעשה כדי להגן על עניין אישי כשר; כשהוא היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, או בקשר לעניין ציבורי; כשהוא היה ביקורת על עבודה פומבית של הנפגע, כמו יצירה שהציג ברבים או פעולה שעשה בפומבי; כשהוא היה תלונה למי שממונה על הנפגע או לרשות המוסמכת לקבל תלונות עליו; וכשהפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם.
הרבה תביעות על ביקורת צרכנית, על דירוג בעל מקצוע או על פוסט שמזהיר אחרים נבחנות בדיוק כאן. מי שכתב חוות דעת על שירות שקיבל, בתוך המידה, עשוי להיכנס להגנה של הבעת דעה או של עניין אישי כשר. מי שעבר מביקורת להאשמות שאין להן בסיס, יוצא ממנה. אותו היגיון חל על ביקורת על עבודה פומבית, כמו הופעה, ספר או הרצאה. מותר לבקר אותה, ובמידה שהדבר כרוך בביקורת כזו, מותרת גם הבעת דעה על מי שעשה אותה, כפי שהוא נתגלה באותה עבודה. את ההבדל הזה ברשתות החברתיות פירטנו בעמוד על תביעת שיימינג ברשת.
תביעת לשון הרע בעבודה נבחנת לא פעם דרך שתי נסיבות מתוך סעיף 15. האחת, הבעת דעה של ממונה על התנהגות או אופי של עובד, בעניין שבו הוא ממונה עליו מכוח דין או חוזה, כשהפרסום מוצדק מכוח היותו ממונה. השנייה, תלונה על העובד שהוגשה למי שממונה עליו. מי ששוקל תביעת לשון הרע בעבודה על חוות דעת של מנהל או על תלונה שהוגשה עליו להנהלה, צריך לבדוק קודם אם הדברים נשארו בתוך המסגרת הזו, או שהם הופצו הלאה לעמיתים ולמי שאין לו נגיעה לעניין. כתבנו בנפרד על איך מתמודדים עם לשון הרע במקום העבודה.
נקודה שחשוב להכיר בהקשר של תלונות. סעיף 15(8) מגן על התלונה עצמה שהוגשה לממונה או לרשות המוסמכת, ובלשון החוק אין בכך כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תוכנה. כלומר תלונה במשטרה או למעסיק נבחנת אחרת מאשר פוסט שמספר לכולם על אותה תלונה, וההבחנה הזו חשובה במיוחד בתביעת לשון הרע בעבודה, שבה התלונה לממונה היא לא פעם נקודת המוצא. מי ששוקל תביעת דיבה על תלונת שווא צריך להפריד בין השניים כבר בשלב הבדיקה.
פרסמו עליכם ואתם לא בטוחים אם ההגנות יחולו?
שיחה קצרה מספיקה כדי לבחון אם הדברים עונים להגדרה, אם יש ראיה לפרסום ואילו הגנות הצד השני צפוי להעלות.
פרסומים מותרים, ובהם דברים שנאמרו בבית משפט
סעיף 13 לחוק מונה פרסומים שלא ישמשו עילה למשפט אזרחי או פלילי בכלל, ולכן מקובל לומר שהם נהנים מחסינות מוחלטת. בשונה מהגנת תום לב, כאן לא בודקים את כוונת המפרסם ולא את סבירות הדברים. אם הפרסום נכנס לרשימה, התביעה נחסמת.
הסעיף שעולה בפועל הכי הרבה הוא סעיף 13(5). הוא חל על פרסום של שופט, חבר בית דין דתי, בורר או בעל סמכות שיפוטית אחרת, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, וגם על פרסום של בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כזה. המשמעות היא שדברים קשים שנכתבו עליכם בכתב טענות, בתצהיר או בעדות, אינם עילה לתביעת דיבה. מכאן גם התשובה לשאלה שחוזרת אצלנו לא מעט, אם אפשר להגיש תביעת לשון הרע נגד עורך דין על מה שכתב בשם הלקוח שלו בהליך. ככלל, על דברים שנכתבו תוך כדי הדיון, התשובה היא לא.
החסינות המוחלטת נוגעת למה שנאמר או נכתב בתוך ההליך. מי שלוקח את אותם דברים ומפרסם אותם בנפרד, למשל בפוסט ברשת או בהודעה לחברים, נבחן לפי כללים אחרים. גם כאן ההבחנה בין התוכן לבין דרך הפרסום מכריעה.
ברשימה של סעיף 13 נמצאים גם פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות מוסמכת, ודין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר בישיבה פומבית של בית משפט או של ועדת חקירה. בנוסף, החוק חוסם עוד שני סוגי תביעות: לפי סעיף 4, לשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור שאינם תאגיד אינה עילה לתביעה אזרחית, ולפי סעיף 5, גם לשון הרע על אדם שפורסמה אחרי מותו אינה עילה לתביעה אזרחית. כשהפרסום מתייחס לקבוצה, השאלה המכרעת היא אם מהדברים אפשר לזהות דווקא אתכם.
הבדיקה לפני הגשה, מה בודקים כדי שהתביעה לא תידחה
חמש שאלות, בסדר הזה: מה בדיוק נאמר, למי זה הגיע, האם זה נכון ויש בו עניין ציבורי, באילו נסיבות הוא פורסם, ומה בעצם מבקשים מבית המשפט. תשובה כנה לכל אחת מהן לפני ההגשה היא מה שמבדיל בין תביעה שמתקבלת לבין תביעות לשון הרע שנדחו. גרסה מקוצרת של הבדיקה, בדיקה עצמית של ארבע שאלות, מחכה לכם בסוף המדריך.
השאלה הראשונה היא מה נאמר במילים מדויקות, ובהקשר המלא. לא הרושם שנשאר, לא מה שחברים סיפרו, אלא הנוסח עצמו. מכאן בודקים אם הוא עונה לאחת הקטגוריות של סעיף 1. השאלה השנייה היא למי זה הגיע ואיך מוכיחים את זה, בצילומים, בעדים או בנתוני חשיפה. השאלה השלישית היא הקשה ביותר רגשית: אם הצד השני יטען שהדברים נכונים, מה הוא יביא, והאם יש בהם עניין ציבורי.
השאלה הרביעית נוגעת לנסיבות. האם המפרסם היה בתפקיד שמטיל עליו חובה לדווח, האם הוא כתב ביקורת על שירות שקיבל, האם הגיש תלונה לגורם מוסמך, או שאולי הדברים נאמרו בכלל בתוך הליך משפטי. כל אחת מהנסיבות האלה מפעילה מסלול אחר בחוק. השאלה החמישית היא מה מבקשים. החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק. סכום הבסיס שנקבע בסעיף 7א הוא ₪50,000, והוא מתעדכן לפי המדד, ולכן התקרה בפועל גבוהה ממנו. כשמוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, התקרה כפולה, ₪100,000 בסכום הבסיס. בית המשפט רשאי גם לצוות על פרסום תיקון או הכחשה. לפעמים מה שהנפגע באמת צריך הוא דווקא התיקון, ולא סכום כסף.
הבדיקה הזו היא לב העבודה של עורך דין לשון הרע לפני שמגישים, והיא שווה את הזמן גם כשהמסקנה היא לא לתבוע. במקרים רבים הצעד הנכון הראשון הוא פנייה בכתב לצד השני עם דרישה להסיר ולתקן, וכתבנו על כך בעמוד על מכתב התראה לפני תביעה. פנייה כזו גם מתעדת שהמפרסם ידע שהדברים שנויים במחלוקת, ומה הוא בחר לעשות עם זה.
לפני שאתם מגישים תביעת לשון הרע
כדאי לעבור על חמש השאלות עם מי שמכיר את ההגנות מבפנים. זה הזמן הזול ביותר לגלות שתביעה בסיכון.
מה המחיר של תביעת לשון הרע שנדחתה
מעבר להפסד עצמו, תביעת לשון הרע שנדחתה עלולה להסתיים בחיוב בהוצאות משפט לטובת הנתבע, אחרי חודשים או שנים של הליך. ובמקרים מסוימים היא גם מחזירה לשיח את הדברים שהתובע רצה שיישכחו.
הנזק הכספי הוא החלק הגלוי. הנזק השקט הוא שהליך משפטי מתועד, ופסק דין על דחיית תביעת לשון הרע יכול לקבוע ממצאים, למשל שהדברים שפורסמו היו נכונים. מי שהגיש תביעה כדי לנקות את שמו ויצא עם קביעה שיפוטית הפוכה, נמצא במקום רע יותר ממה שהיה לפני ההליך. זו עוד סיבה שהבדיקה המוקדמת חשובה כל כך.
יש גם צד שני למטבע. נתבעים טוענים לא פעם שהתביעה נגדם היא תביעת השתקה, כלומר תביעה שנועדה להרתיע ביקורת ולא לתקן פגיעה אמיתית. מי שתובע על פרסום שיש בו ביקורת על עסק או על התנהלות ציבורית צריך להיות מוכן לטענה הזו, ולהראות שהתביעה שלו נוגעת לעובדות שאינן נכונות ולא לעצם הביקורת.
ולבסוף, גם כשתביעה מתקבלת, סעיף 19 לחוק מאפשר לבית המשפט להתחשב לטובת הנתבע בכמה נסיבות, ובהן שהדברים היו חזרה על מה שכבר נאמר והוא נקב במקור, שהוא היה משוכנע באמיתותם, שלא התכוון לנפגע, או שהתנצל, תיקן או הכחיש את הדברים במקום ובדרך שבהם פורסמו ובלי הסתייגות. ההתנצלות לא מבטלת את התביעה, אבל היא עשויה להקטין משמעותית את הפיצוי, וזה שיקול שצריך להיכנס לחישוב עוד לפני ההגשה.
מה עושים אחרי שתביעת לשון הרע נדחתה
קודם קוראים את פסק הדין ומבינים באיזה שלב התביעה נפלה. ההחלטה על הצעד הבא, ערעור או השלמה עם התוצאה, נגזרת מהנימוק ולא מהתחושה, והמועד להגשת ערעור קבוע ומוגבל, ולכן את הבדיקה עושים מיד.
ההבחנה החשובה בקריאת פסק דין על דחיית תביעת לשון הרע היא בין ממצא עובדתי לבין קביעה משפטית. כשבית המשפט קבע, אחרי ששמע עדים, שהדברים היו נכונים או שלא הוכח שהגיעו לאחרים, הסיכוי לשנות את זה בערעור נמוך יותר, כי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בממצאים שנקבעו אחרי שמיעת ראיות. כשהדחייה נשענת על פרשנות של סעיף בחוק, למשל אם הנסיבות נכנסות להגנת תום לב, הדיון בערעור פתוח יותר. ההבדל הזה צריך לעמוד בבסיס ההחלטה אם להמשיך.
מי שרוצה לראות איך בתי המשפט מכריעים בפועל יכול לקרוא את סקירת פסקי דין בתחום לשון הרע, ולהשוות אותה לדוגמאות של תביעות דיבה שהתקבלו בפסיקה. ההשוואה בין תביעות לשון הרע שנדחו לבין אלה שהתקבלו מלמדת יותר מכל הסבר תיאורטי, כי רואים בה מה בדיוק הפריד בין תיק שנדחה לתיק שהתקבל.
ואם אתם דווקא בצד השני, כלומר הוגשה נגדכם תביעה ואתם רוצים לדעת אם יש לכם הגנה, הכיוון הפוך לגמרי. כל מה שתיארנו כאן כסיבה לדחייה הוא מבחינתכם קו הגנה אפשרי, ופירטנו אותו בעמוד על הגנה על תביעת לשון הרע. כדאי לקרוא גם על מה כדאי לבדוק לפני שמגישים כתב הגנה, כי שם נקבעות ההגנות שתוכלו לטעון בהמשך.
התביעה שלכם נדחתה ואתם שוקלים ערעור?
המועד להגשת ערעור מוגבל. כדאי לבחון את נימוקי פסק הדין עכשיו, לפני שההחלטה נלקחת מכם.
סיכום, תביעת לשון הרע שעומדת נבנית לפני שהיא מוגשת
שלוש שאלות קובעות את גורל התביעה: האם הדברים הם לשון הרע, האם הם הגיעו לאחרים, והאם לנתבע יש הגנה. מי שעונה עליהן בכנות לפני ההגשה חוסך לעצמו את רוב הסיבות שבגללן תביעות לשון הרע נדחות.
תביעות לשון הרע שנדחו אינן בדרך כלל תביעות שבהן לא הייתה פגיעה. הן תביעות שבהן הפגיעה הייתה אמיתית, אבל הדין לא תמך בה, או שהראיות לא הספיקו כדי להוכיח אותה. ההבדל בין שתי האפשרויות נקבע כמעט כולו בשלב שלפני ההליך: בתיעוד, בקריאה מפוכחת של ההגנות שהצד השני יעלה, ובהחלטה מה בעצם רוצים להשיג.
עו"ד איתי ליבנה, עורך דין לשון הרע במודיעין, מייצג נפגעים ונתבעים בתביעות לשון הרע ודיבה, כולל בדיקת הסיכויים לפני הגשה, ניהול ההליך וערעורים. אם אתם צריכים עורך דין תביעת דיבה שיבחן את התיק שלכם לפני שאתם מתחייבים להליך, זה הזמן לבדוק.
שאלות נפוצות על תביעות לשון הרע שנדחו
מי כותב את זה
